Travel With a Baby

אני זוכרת את הרגעים לפני שהיא הצטרפה,

רגעים שקטים,

ספונטניים,

בלי לוחות זמנים.

אני זוכרת איך חששתי.

ומה יהיה עם העצמאות שלי, שלנו?

שנים שאני אומרת לו שאת האהבה שלי לטיולים, לנסיעות, לשדות תעופה קיבלתי בירושה מהוריי.

הוא ידע שעם גנטיקה לא מסתבכים, ובמקום להתנגד לשיגעון, הצטרף באהבה.

ברגעי השקט שלפני, היינו יכולים לשבת שעות ארוכות בשתיקה, שתיקה טובה.

כזאת שאפשרה לנו לקרוא, לחשוב, לדמיין ולחלום על היעד הבא.

במשך תקופה ארוכה תכננו את היום שבו ניקח הפסקה מהחיים, בדיוק ברגע שיסיים את הלימודים.

גלגלנו את הרעיון לכיוונים שונים,

נטוס למזרח, למרכז אמריקה, אולי לדרום, לחצי שנה, אולי אפילו יותר.

לכל אורך זמן החלומות, קינן בי החשש,

איך עושים את זה עם תינוק?

איך מצליחים להמשיך לחיות, לטייל בארץ, בעולם, יחד עם יצור קטן ותלותי, וגם להצליח ליהנות מזה.

והגיע אותו היום, בדיוק בטיימינג המושלם,

היא נולדה ואנחנו התחלנו לתכנן את הנסיעה.

זה כבר לא היה למזרח, זה עבר למזרח אוסטרליה ופיג'י, זה התקצר לחמישה חודשים, וזה קיבל אופי אחר לגמרי.

הטיול המשפחתי הראשון שלנו, היה בית ספר להורות, לזוגיות, ולגילוי עצמי.

הבטחתי לעצמי שיגיע יום ואשב לכתוב על זה הכל.

והנה היום, שנה מאז החזרה שלנו לארץ מאוסטרליה, אנחנו מסכמים כבר טיול שלישי עם הגוזלה,

ואני יושבת וכותבת כדי לאפשר לעוד משוגעים ממני לדעת שזה לא רק אומץ, טמטום, חוסר אחריות או סבל לטייל עם תינוק.

זה עולם ומלואו.

אז נסו להישאר בהאזנה, כי ממש בקרוב סיכום היעד הראשון- אוסטרליה, הנסיעה הראשונה.